לוי נ' חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

בפניי תובענה כספית מיום 24.2.2010 בסך של 7495 ₪ .

רקע עובדתי וטענות הצדדים :

התובעת הינה תושבת צפת , אשר בזמנים הרלוונטיים לתובענה שימשה כבעלים של כלי רכב מסוג "מזדה" שמספרו 76-352-27 . הנתבעת 2 הינה תושבת אעבלין , אשר בזמנים הרלוונטיים לתובענה שימשה כבעלים של כלי רכב מסוג "פולסוואגן" שמספרו 93-921-18 , אשר בוטח על ידי הנתבעת 1 .

לטענת התובעת , בתאריך 7.2.2010 נפגע רכבה על ידי רכבה של הנתבעת בעת שאחותה , הגברת מרים לוי נהגה בו , ואף צירפה לכתב דעתה חוו"ד של שמאי רכב מרוואן גנדור מחברת "לביב שמאים" , ממנה עולה , כי הנזק המוערך לרכב נכון ליום 12.2.2010 הינו בשיעור של 14,922 ₪ . במסגרת כתב תביעתה עתרה התובעת לחייב את הנתבעים לפצותה בגין כלל נזקיה בסכום כולל של 20,450 ₪ , אולם בתאריך 21.3.2011 נעתר ביהמ"ש לבקשת התובעת להפחתת סכום התביעה באמצעות הפחתת סכום התביעה לסך של 7495 ₪ בנימוק , כי הנתבעת 1 שילמה לה בתאריך 12.5.2010 פיצוי בגין נזקיה ה"ישירים" בסך כולל של 12,995 ₪ . במסגרת כתב התביעה המתוקן עותרת התובעת לפיצוי בגין ראשי הנזק הבאים : שכ"ט שמאי הרכב מטעם התובעת בסך של 1450 ₪ , ירידת ערך הרכב בסך של 2658 ₪ , הפרש נזק ישיר בסך של 1967 ₪ , החזר שירותי גרירה בסך של 750 ₪ וכן החזר הסך של 670 ₪ בגין עלות הרכב החלופי ו"דמי" השתתפות העצמית .

בתאריך 31.8.2011 הגישה הנתבעת 1 חוות-דעת נגדית של שמאי רכב מטעמה , מר וילי זאב פרנקל , בה נטען כי חוות-דעתו של השמאי גנדור איננה משקפת את הנזק הריאלי אשר נגרם לרכב , וכי חווה"ד איננה מתייחסת לכך שבמועד התרחשות התאונה רכבה של התובעת היה מצוי בבעלות חברת "ליסינג" , ולכן ערכו ב"שוק החופשי" נמוך ב – 18% מן הערך הנקוב במסגרת חוות-דעתו של המומחה מטעם התובעת .

בתאריך 19.9.2011 הודיע ב"כ התובעת לביהמ"ש , כי הצדדים מבקשים לקבוע ישיבה נוספת לצורך חקירת השמאים אשר חיוו את דעתם בעבור הצדדים , ולפיכך נקבעה על ידי ביהמ"ש ישיבת קד"מ מורחבת נוספת בנוכחות השמאים . בתאריך 10.10.2011 התקיימה בביהמ"ש ישיבה נוספת אליה התייצב השמאי מטעם התובעת בלבד , בעוד שהמומחה מטעם הנתבעת 1 לא התייצב להיחקר על חוות-דעתו מסיבות אישיות השמורות עימו (ראה : עמוד 3 שורה 13 לפרוטוקול מיום 10.10.11) .

הנתבעת 1 מבהירה בסיכומיה , כי בעת עריכת חוות-דעתו של השמאי מטעם התובעת לא נבחן סטטוס הרכב במשרד הרישוי , וכי היה על המומחה מטעם התובעת לקבוע שהרכב מצוי בסטטוס של "אובדן מוחלט" וליתן חוו"ד המשקפת את עלות שרידי הרכב לצד ג' . אי לכך , אליבא דעמדת הנתבעת התובעת לא פעלה כניזוקה להקטנת נזקיה באמצעות מכירת הרכב לצד שלישי , אלא נהפוך הוא בחרה להגדילם , ולפיכך הסכום ששולם לתובעת משקף את נזקיה ה"ישירים" .

התובעת צירפה לכתב תביעתה המקורי חשבונית מס מיום 7.2.2010 מחברת גרירה המלמדת על כך כי עלות שירותי הגרירה ממקום התאונה הינה בסך של 750 ₪ , וכן שתי חשבוניות מס מיום 11.2.2010 . על גבי אחת החשבוניות מצוין כי עלות שכירת הרכב מחברת "ליסינג" הינה 505 ₪ , בעוד שעל גבי האחרת מודגש כי ה"השתתפות העצמית" מבוטלת . כמו כן , צורף מסמך מיום 12.2.2010 המלמד על כי עלות שכר טרחת השמאי הינו 1450 ₪ . הנתבעת 1 אמנם הביעה בסיכומיה הסתייגות מגובה שכר הטרחה בנימוק כי הינו מוגזם , ואף הביעה מספר הסתייגויות ביחס לקבלת חשבוניות המס המצורפות לכתב התביעה לאור השמות המצוינים על גבי חל מהן . חרף זאת , בחרה הנתבעת שלא לחקור את המומחה מטעם התובעת אודות תמיהותיה הללו ובעצם הסכמתה לקיום ישיבה , אשר תתמקד בחקירת המומחים המקצועיים , ברי כי ויתרה מיוזמתה על חקירתה הנגדית של התובעת בכל הנוגע להסתייגויותיה האמורות .

לפיכך , כל שנותר הוא לבחון האם אכן יש לקבל את תביעתה של התובעת בגין ראשי הנזק שעניינם "הפרשי נזק ישיר" בסך של 1967 ₪ ו- "ירידת ערך" הרכב בסך של 2658 ₪ . עוד יש לבחון , האם הוראות הדין אכן חייבו את השמאי מטעם התובעת לקבוע כי הרכב מצוי בסטטוס של "אובדן גמור" (TOTAL LOSS) ולהורות על הוצאתו מכלל שימוש . ב"כ הנתבעת אמנם הסכים להוצאת חוות-דעתו של המומחה מטעם הנתבעת בעקבות אי הופעתו לחקירה על חווה"ד (ראה : עמוד 3 שורה 24 לפרוטוקול מיום 10.10.2011) , אולם הפנה את ביהמ"ש להוראות סעיפים 266 , 281 ו – 308 לתקנות התעבורה , תשכ"א – 1961 .

סעיף 308 (ב) לתקנות התעבורה , תשכ"א - 1961 קובע , כי ככל ששמאי רכב סבור כי ברכב שניזוק יש נזק גולמי העולה על 60 אחוזים, או אז עליו למסור לנוהג בו או לבעלו הודעה על אבדן גמור ולהודיע על כך לרשות הרישוי וכן להעביר את רישיון הרכב לרשות הרישוי . סעיף 266 לתקנות התעבורה , תשכ"א – 1961 מגדיר את המונח "נזק גלמי" כנזק ישיר שנגרם לרכב ללא קשר לאמור בכל פוליסת ביטוח שהוצאה לגבי הרכב, למעט ירידת ערך הרכב . המונח "רכב באבדן גמור" (Total Loss) מוגדר כרכב ששמאי רכב קבע לגביו שהוא יצא מכלל שימוש או שה"נזק הגולמי" בו הוא 60 אחוזים ומעלה משווי הרכב . המונח "נזק גולמי" מוגדר כנזק ישיר שנגרם לרכב ללא קשר לאמור בכל פוליסת ביטוח שהוצאה לגבי הרכב, למעט ירידת ערך הרכב .

אמנם , אליבא דשיטתו של ב"כ הנתבעים , עצם העובדה שהשמאי מטעם התובעת קבע כי ה"נזק הגולמי אשר נגרם לרכב הינו בשיעור 56.14% , די בו כדי לקבוע , כי הרכב הינו במצב של "אובדן גמור" . ברם , הדין עצמו קובע , כי הכרזה מעין זו הינה אך ורק ביחס לרכב אשר נזקו הגולמי הינו מ – 60% ומעלה . מעבר לכך , במהלך חקירתו בביהמ"ש הבהיר המומחה , כי לצורך הכרזה שכזו , הינו בוחן האם נגרם לרכב נזק בטיחותי שאיננו מאפשר עוד לעשות בו שימוש , או שמא ה"נזק הגולמי" הינו בהיקף של 60% ומעלה משווי הרכב , וכי חווה"ד ניתנה בהתאם לאומדן עלות החלפים שתוקנו . עוד הבהיר המומחה בחקירתו הנגדית , כי דווקא הדרישה להכרזה על רכב כ -TOTAL Loss דווקא מגדילה את נזקי בעל הרכב , וכי בשל העובדה שאיננו מחווה את דעתו בעבור חברות הביטוח אזי הינו כפוף להוראות הדין בלבד .

הלכה פסוקה היא, כי "ירידת ערך אוביקטיבית מהווה אובדן או נזק המזכה בתגמולי ביטוח אם היא נגרמה בשל מימוש של סיכון מבוטח" (כב' הש' שמגר, רע"א 3577/93 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' מוריאנו, פ"ד מח(4) 70, 80). כך גם במידה והתיקון הפיסי של הנכס במוסך אינו מקיים את דרישת השיפוי , אזי על המבטח לשלם למבוטח טבין ותקילין אשר ישיבוהו למצבו עובר לתאונה (ראה : פרשת מוריאנו, בע' 82). כב' הנשיא שמגר (כתוארו דאז), עמד על חבות המבטחת, שאינה משתמעת לשתי פנים (בפיסקה 11 לפסק הדין): "...פשוט וברור הוא כי החזרת המצב לקדמותו משמעותה כי הרכב יושב למצבו ערב התאונה; בעת ההיא לא פחת ערכו בשל תאונה שעבר וכך הוערך. החזרת המצב לקדמותו פירושה אפוא, כי המבוטח ישופה באופן שיסלק כל פגיעה ונזק שנבעו מן התאונה; משמע, השיפוי גם חובק סילוק תוצאותיה של התאונה הנובעות מן הירידה בערך, בהשוואה בין ערב התאונה לאחרי התאונה".

במקרה דנן , הנתבעת1 לא הציגה בפני ביהמ"ש את הפוליסה , ולפיכך לא מצאתי שלא לקבל את עמדתו של המומחה מטעם התובעת במסגרת חוות-דעתו בכל הנוגע לירידת ערכו של הרכב בשיעור של 2657.8 ₪ וכן ביחס לחיוב הנתבעת 1 לפצות את התובעת בגין יתרת נזקיה הישירים בסך של 1967 ₪ .

לאור האמור לעיל הנני מקבל את התביעה . הנתבעת 1 תשלם לתובעת בתוך 30 יום את הסך של 7330 ₪ הסכום יישא הפרשי ריבית והצמדה כדין החל ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל . כמו כן , תישא הנתבעת 1 בהוצאות התובעת (אגרות משפט) וכן בשכ"ט עו"ד בסך של 1000 ₪ .

ניתן היום, ח' טבת תשע"ב, 03 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: